אני רחוק מאד מלהיות מעריץ של נתניהו כאישיות.
אבל אני גם בהחלט לא נמנה על שונאיו.
בניגוד לדעה המקובלת בתקשורת הישראלית, עיתונות ראויה לא מבוססת על התנגחות אינסופית וקבועה בשלטון. כדי לשמור על איזשהו מעמד בציבוריות הישראלית, התקשורת צריכה להציג תמונה מאוזנת של יתרונות וחסרונות, הצלחות וכישלונות, בלי להידרדר לעולם חד צדדי ופשוט בו כולם צבועים בגוונים של שחור ולבן. למרבה הצער, המסר אותו מטפטפת התקשורת במשך שש השנים האחרונות הוא שתקופת שלטונו של נתניהו הייתה תקופה של סבל, עוני ואומללות צרופים עבור אזרחי ישראל, בה שום תחום לא חווה התקדמות ורובם חוו נסיגה. המסר הזה בהחלט מחלחל. והמסר הזה שגוי לחלוטין.
1)כלכלה. בניגוד לרושם אותו מנסה התקשורת ליצור בכל מחיר, הכלכלה הישראלית במצב נהדר. האבטלה אפסית. הצמיחה הממוצעת במשק בשנות כהונתו של נתניהו נעה סביב 4% בשנה, לעומת 0.7% במדינות הOECD– הכלכלות המפותחות ביותר בעולם. בשעה ששאר העולם חווה את המשבר הכלכלי הקשה ביותר בשמונים השנים האחרונות, כלכלת ישראל לא רק שלא נפגעה – היא המשיכה לצמוח בקצב שאינו מוכר לשום מדינה מערבית אחרת. כמובן, קשה לומר כי כל זה קיים רק בזכותו של אדם אחד. הכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה בגלל אינספור מרכיבים שונים. אבל אם צריך להצביע על אדם אחד שהשפיע עליה יותר מכולם – אז האדם הזה הוא מי שהיה ראש ממשלה במשך תשע מתוך עשרים השנים האחרונות, ושר אוצר בשנתיים וחצי נוספות.
2) תחבורה. קשה להצביע על תחום שחווה תנופה כה דרמטית ונראית לעין בשנים האחרונות. מסילות ברזל חדשות נסללו, או נסללות בימים אלו ממש, רובן בפריפריה (אשקלון-באר שבע, תל אביב - ירושלים, רכבת העמק, חיפה - כרמיאל, מסילת בני דרום, הכפלת המסילה לבאר שבע, מסילת השרון ועוד). כבישים מהירים חדשים נסללו או נסללים (431, 9, 6, 531, 22 עוקף קריות, 471, שדרוג כביש באר שבע-ערד ועוד). מדיניות השמיים הפתוחים הובילה להוזלה במחירי הטיסות. שדה התעופה החדש בתמנע נמצא בבנייה כעת. רכבת קלה נפתחה בירושלים ורכבת קלה נוספת נבנית כעת בגוש דן. קיימות עוד תכניות נפלאות רבות בתחום בתחבורה, מהפרטת הנמלים והקמת שני נמלים נוספים, דרך בניית שדה תעופה נוסף בפריפריה ועד לסלילת מסילות ברזל לאילת ולקריית שמונה. בישראל מקובל, ובצדק, להתייחס בספקנות מקסימלית לתכניות עתידיות. אבל לאור התנופה המדהימה שנתון בה התחום הזה בשנים האחרונות, אולי הספקנות הזאת מיותרת.
3) פריפריה. פיתוח התחבורה תוך מתן דגש דווקא על הפריפריה האיץ את התפתחותם של האזורים שמחוץ לגוש דן והמרכז. זמן נסיעה של פחות משעה בין באר שבע לגוש דן – ברכבת או ברכב פרטי כאחד – סייע לתת תנופה מחודשת במיוחד לנגב. לכך הצטרף מהלך היסטורי לא פחות – העברת בסיסי צה"ל לנגב ובניית עיר הבה"דים. מהלך שדובר עליו במשך שנים רקם עור וגידים בשנים האחרונות, וחלקים גדולים מעיר הבה"דים הנבנית כבר עומדים מוכנים בשטח. התוצאות של המהלך הזה התרחשו במקביל לביצועו, כשדימונה, ירוחם ובאר שבע חוו תנופת בנייה והגירה חיובית לראשונה זה עשרות שנים.
4) גדר ביטחון. בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה ישראל להתמודד עם בעיה שנראתה בהתחלה פעוטה, אבל הלכה ותפחה ככל שעברו השנים – בעיית הסתננות של מהגרי עבודה ממצרים לשטח ישראל. בעיה פשוטה, פתרון פשוט. התקבלה החלטה על בניית גדר בגבול, ותוך פחות משנתיים נעמדה גדר פלדה בגובה 5 מטרים מאילת ועד רפיח. הרעיון, אגב, הועלה עוד בתקופת ממשלת אולמרט, אבל בוטל בגלל התנגדות של שר הביטחון אהוד ברק והשר לביטחון פנים אבי דיכטר. זה ההבדל בין מחשבה למעשה.
יש עוד תחומים רבים נוספים בהם חלו שינויים לטובה, מהעלאת המיסוי על מחצבים טבעיים (ועדת ששינסקי), ועד רפורמת בכר. לא נתעכב על כולם. בניגוד לרושם העלול להיווצר, אני רחוק מלחשוב שתחת שלטון נתניהו היה רק טוב בישראל. היו גם כמה מהלכים ראויים מאד לביקורת, והיו גם מחדלים של אי עשייה. אבל חבל לבזבז את הזמן ולכתוב עליהם: תוכלו למצוא עליהם הררי מידע בכל גוף תקשורת ישראלי ממוצע. את הדברים הטובים, לא תוכלו למצוא גם עם זכוכית מגדלת.
